<h1>העיטור אות ש' שכירות — מכת"י</h1>
<h2>דף קטז:</h2>
גרסינן בפרק הבית והעליה של שנים נפחתה העליה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העליה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליה ר' יוסי אומר וכו' ואוקימנא בשכירות וכשמואל דאמר בארבעה טפחים דאין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה וכגון דאמר ליה עליה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך דכיון דלא צריך וקאמר שעבודי שעבד בית לעליה. ומסתברא הוא הדין למכר ומשום מעשה (דפרדס) [דפרסק] נקט הכא שוכר אבל אמר ליה עליה זו ונפל במזלו נפחת ואינו מתקן ואינו יורד למטה ואם אמר לו עליה סתם חייב לשכור לו עליה עד זמן שכירותו. ופסק רבינו אלפסי כשהוא דר שניהם דרים ולא אייתי בעיי אחריני וכולן עלו בתיקו ומשתמש דרך עליה ויורד בסולם. ירושלמי (פ"י דב"מ ה"ב) נפחת מקום התנור יורד למטה מקום הכירה יורד למטה אלא דו אמר ליה עביד לך סולם ולא תהוי עייל ונפיק גו ביתאי. ר' יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה. ותקרה כמנהג המדינה ומעזיבה הטיט שנותן עליה לאשוויי גומות וקיימא לן כר' יוסי דעליון בעי לאשוויי גומות ירושלמי (שם) באיזו מעזיבה מעזיבה עבה ר' אבהו בשם ר' יוחנן מעזיבה בינונית לא אמרו אלא להדיח כוסות ברם אין הוו בעו משזגא מאנין אף ר' אבהו מודי במעזיבה עבה הורה ר' חנינא לאילין צפוראי שיהו שניהם נותנין את התקרה ואת הלווחים. הנהו בי תרי דהוו דיירי חד עלאי וחד תתאי וכי משי ידיה עלאי אזלי מיא ומזקו קיימא לן כר' חייא בר יוסף דקאי כרבי יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו ותחתון מתקן. ודוקא דתימי מיא והדר אזלי שאין נקב בתקרה אלא נבלעין במעזיבה ומתמצין ויורדין אבל יש בו נקב ומיד כשרוחצין נופלים המים לתחתון גיריה נינהו ומודה ר' יוסי בגירי דידיה ועל העליון לתקן ובענין מרזב במחאה נפרש גירי.
